על התנועה
לאחר הקמת המדינה, נשאל דוד בן גוריון:
אתה מרוצה?
תשובתו הייתה:
תשאלו אותי כשמדינת ישראל תהיה בת 75. או אז הילדים שיוולדו לא יפגשו כבר את ניצולי השואה או את דור המייסדים, והבטחון בצדקת הדרך יצריך הגדרה מחודשת, לא על בסיס מה שהיה אלא על בסיס מה שיהיה
למה הקמנו את התנועה
את
הסכנה הזו, שמאיימת עלינו, הבנו כבר לפני שנתיים. היה זה בזמן ממשלת בנט, הרבה לפני ההפגנות, לפני הרפורמה, לפני
7/10. כבר אז הבינו 4 מייסדי הרבעון הרביעי שישראל עומדת בפני משבר, מהחמורים בתולדותיה – משבר אמון פנימי,
שעלול לפרק את החברה הישראלית ולהחליש את יכולת העמידה שלה מול אויביה.
זו המשימה שעמדה לנגד עיניהם, כשהחליטו להקים את התנועה: לדאוג שמדינת ישראל תשגשג ברבעון הרביעי לקיומה ותגיע
לשנת ה-100 שלה, בהתאם לחזון מגילת העצמאות – כבית לאומי לעם היהודי, וכמדינת מופת המהווה אור לאומות העולם.
