• מדינה אחת, חוזה אחד – לא ניתן לקיים חוזים שונים, המייצרים חובות וזכויות שונות למגזרים שונים.
• קשר ישיר בין המדינה לאזרח – המדינה צריכה לקחת אחריות ישירה על אזרחיה, ולהפסיק לעבוד דרך מתווכים.
• אנחנו לא באים לשנות את השחקנים – אנחנו באים לסדר את המגרש.
• חובות וזכויות – יש הטבות שהמדינה תיתן רק למי שממלא את חובותיו, הנדרשות להשגת היעדים שהגדירה. לא יתאפשר מצב שבו רק חלק מהאזרחים נושאים בנטל העיקרי.

• שירות לכולם – כל אזרחי המדינה יחוייבו בשירות בגיל 18, בהתאם לצרכי המדינה.
• זכות קדימות לצבא – הצבא ימיין וינתב את החיילים לפיו צרכיו.
• שירות אזרחי חובה לערבים – מערך השירות האזרחי יהיה מערך מחייב בעבור מי שלא מתגייס לצבא, ויפתחו מסלולים מותאמים לערבים.
• אין סתירה בין תורה לשירות – יפתחו מסלולים צבאיים מותאמים לחרדים, שיתנהלו בפיקוח הרבנות הצבאית.
• 3% מכל מחזור יוכרו כעילויים ויקבלו פטור משירות, והזכאות תקבע על ידי גוף ממלכתי.
• יעוגן הקשר בין שירות לבין קבלת הטבות מהמדינה – יוטלו סנקציות וימנעו הטבות בעבור מי שיבחר שלא להתגייס.

• שמירה על הזהות: מסלולים מותאמים לזהות החרדית (יחידות נפרדות, ישיבות משרתות).
• הזדמנויות כלכליות: אפשרות לצאת לעבודה לאחר השירות ללא סנקציות וקבלת הטבות המיועדות למשרתים.
• תחושת שותפות וגאווה בהשתייכות למדינת ישראל –  מדינת הלאום של העם היהודי אליה כיספנו.
• רכישת מקצוע, הכשרה ומיומנויות רכות במהלך השירות
• יכולת בחירה: צעיר חרדי יוכל לבחור את מסלול חייו בעצמו – תורה, עבודה או שילוב.

• לא ירגיש כמו “פראייר” – כולם חולקים בנטל
• קיצור שירות חובה ומילואים עם הגדלת מאגר המשרתים
• תגמול כלכלי: הרחבת זכויות וההטבות שרק הוא יקבל (משכנתאות, מעונות, ארנונה)

• הכרה כשותף מלא מצד החברה היהודית, בזכות הנכונות לשרת עבור המדינה.
• תחושת שייכות אישית השמורה למי שלקח חלק בדאגה לקיום המדינה.
• קבלת הטבות, הזדמנויות תעסוקתיות ופתיחת דלתות השמורות רק למשרתים.
• רכישת מקצוע, הכשרה ומיומנויות רכות במהלך השירות
• הפחתת הסיכון להיות “צעיר חסר מעש”, תופעה הכוללת כ-40% מהצעירים הערבים ש”לא מוצאים את עצמם” לאחר התיכון – לא עובדים ולא לומדים.

• חיזוק הביטחון: מענה לחוסר של 12,000 לוחמים בשנה.
• חידוש הלכידות החברתית, שהיא המפתח לאורך זמן לקיומה של המדינה.
• חיזוק תחושת האזרחות והמחוייבות למדינה של האזרחים החרדים והערבים.
• מפתח לשילוב חרדים בתעסוקה וכלכלה – בזכות תמריצים שליליים (מניעת הטבות ממי שלא משרת) וחיוביים (מיומנויות קשות ורכות שירכשו במהלך השירות).

• מדינה אחת, חוזה אחד. מעבר ממצב של “דילים” פוליטיים סקטוריאליים לחוזה אזרחי אחיד, בו כלל האזרחים שותפים למשימות הלאומיות.
• שמירת הזהות הקהילתית, לצד מחויבות לאומית. המדינה תאפשר אוטונומיה תרבותית ודתית (עיצוב תרבות וערכים), אך תפסיק את האוטונומיה האזרחית (ניהול נפרד של חובות וזכויות בתחומי חוק, כלכלה וחינוך).
• יש קשר בין חובות וזכויות. ייקבע קשר ישיר בין מילוי חובות אזרחיות (כמו שירות) לבין קבלת הטבות כלכליות ואישיות מהמדינה.
• קשר ישיר בין המדינה לאזרח. הפסקת התנהלות המדינה מול הנהגות מגזריות ושכבות תיווך, כך שהמדינה תיקח אחריות ישירה על אזרחיה.
• פעולות אקטיביות שיטמיעו תפיסת אזרחות. תודעת השותפות לא תיווצר יש מאין, וגם לא ניתן לחכות שתתרחש בתהליכים איטיים. לכן נשלב פעולות מעשיות שמטרתן לייצר תודעה אזרחית  מגיל צעיר.

שירות לכולם

• כולם מחוייבים בשירות, כולל חרדים שישרתו בצבא במסלולים מותאמים וערבים שיחוייבו בשירות אזרחי.
• יעוגן הקשר בין שירות לבין קבלת הטבות מהמדינה. מי שתורם יותר, יקבל יותר. מי שלא שירת לא יקבל הנחות והטבות, ולא יוכל לעבוד בשירות המדינה ובמוסדות ממלכתיים.
• צה”ל יהיה אחראי להתאמות שיאפשרו גיוס חרדים – מסלולים מותאמים, הכנה לשירות ועוד. 
• 5% מכל מחזור גיוס יקבלו פטור ללימוד תורה. ההחלטה על זהות מקבלי הפטור והקריטריונים תתקבל על ידי גוף ממלכתי (בסגנון מל”ג או מועצת הרבנות).

הסדרה ממלכתית של החינוך החרדי

• המדינה תממן רק בתי ספר שמלמדים בסטנדרט ממלכתי – לימודי ליבה ואזרחות, ניהול תקין, מורים שעברו הכשרה.
• יוסרו החסמים הניצבים היום בפני החינוך הממלכתי-חרדי, כך שכל חרדי שירצה, יוכל לשלוח את ילדיו למסגרת ממלכתית.

עיגון הקשר בין זכויות לחובות: מי שמשרת ותורם יקבל יותר

• קצבאות והטבות יינתנו רק למשפחות בהם שני ההורים ממצים את כושר ההשתכרות שלהם.
• סיוע במעונות ובמשכנתא – משרתים יקבלו עדיפות.

נושאים נוספים נמצאים בעבודה

מערכת מקדמת לכידות חברתית

• כל ילדי ישראל ילמדו “5 שפות” – עברית, אנגלית, מסורת יהודית, טכנולוגיה ומדע, וערבית. הלמידה תותאם לערכים הקהילתיים של כל מגזר, תהווה 50% מחומר הלימוד של כל זרם ותהיה תנאי לקבלת תקצוב ממשרד החינוך.
• תוקם מועצת חינוך לאומי המורכבת מאנשי מקצוע, במודל של המועצה להשכלה גבוהה, שתגבש אסטרטגיה חינוכית ארוכת טווח שלא תלויה בשינויים פוליטיים
• הקמת זרם היברידי שכולל בתי ספר משלבים ומסורתיים

שינוי מבנה מערכת החינוך

• שינוי אופן העסקת מורים – יעברו לעבוד ברשויות המקומיות או ברשתות החינוך. לא מדובר בהפרטה – המערכת תמשיך להיות ציבורית ומתוקצבת על ידי המדינה.
• סוף עידן מורה שמלמדת כיתה בקצב אחיד למשך 45 דקות – ישונה מודל התקצוב כך שמנהלים יוכלו לייצר שבוע לימודים שלא מורכב משיעורים פרונטליים
• הפיכת משרד החינוך מגוף מבצע לרגולטור, והעברת סמכויות הניהול השוטף לגורמי המקצוע

מערכת חינוך בעידן הבינה המלאכותית

• מערכת החינוך הראשונה בעולם שתשלב AI באופן עמוק, ותאפשר לכל ילד ללמוד בקצב ובצורה האופטימלית עבורו. 
• החזון: שעתיים ביום למידה פרסונלית עם “מורה פרטי” מבוסס בינה מלאכותית, ושאר הזמן למידה חברתית, פרויקטלית שמאפשרת רכישת מיומנויות חברתיות ואקדמיות מגוונות.
• במקום בחינות בגרות – הערכה מבוססת בינה מלאכותית שתאפשר להעריך ידע ומיומנויות על בסיס תוצרים מגוונים כמו פרויקטי חקר, הרצאות, מצגות, סרטים ועוד
• שינוי תפקיד המורה מהקנית ידע למנטור חינוכי, ישתמש בכלי AI לבנית מערכי שיעור ומעקב אחרי תלמידים

• היהדות שייכת לכולם – חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים
• צמצום יסוד הכפיה הדתית למינימום ההכרחי, לתכלית שתאפשר לנו להמשיך להתקיים כאן כעם אחד. 
• נושא היהדות ומדינה הוא נושא מורכב המעורר מחלקות רבות, ולכן לא ניתן להציע פתרון לכל הסוגיות במתווה אחד. יש לפתח תהליכים הדרגתיים משותפים שמתוכם יצמחו שיח, אמון ושינוי.

שבת

• מוסדות המדינה וחברות ממשלתיות לא יפעלו בשבת, מלבד שירותים חיוניים או צורך ביטחוני.
• רשויות מקומיות יוכלו לאשר תחבורה ציבורית ופתיחת בתי מסחר ומקומות בילוי בשבת, באחריות חברות פרטיות וללא סבסוד מדינה.

הפרדה מרחב הציבורי

• החלטות בנושא הפרדה מגדרית יוכפפו להגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וייבחנו לפי ציבוריות (אין הגבלה על הפרדה במרחב סגור), שוויוניות (האם גברים ונשים מקבלים אותם שירותים) והאם ניתן לבחור לא להיות בהפרדה (לכן לא נאפשר הפרדה באוטובוסים).
• הרשויות המקומיות המקומיות יחליטו אם ואיך לאפשר אירועים בהפרדה, לפי אופי הציבור החי באזור מסוים.

נישואין

• לצד נישואין דתיים – יוקם מסלול אזרחי מלא בישראל. כבר בזמן רישום הזוגיות, בני הזוג יחתמו על “הסכם מונע עגינות”: אם בעתיד אחד הצדדים ירצה לבטל את הזוגיות, הצד השני לא יעכב אותו אחרת ישלם קנס משמעותי.

גירושין

• בני זוג שנישאו בנישואים דתיים יתגרשו בבית הדין הרבני, כפי שקורה היום.
• מסלול הגירושים לבני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים: הנושאים הכלכליים והעניינים הקשורים בילדיהם יוסדרו אך ורק בבית המשפט לענייני משפחה. יתקיים בירור הלכתי מהיר בבית דין מיוחד האם קיים צורך בגט, ואם כן – זה ינתן בהליך מהיר מיוחד לאחר שהמחלוקות הוסדרות בבית משפט לענייני משפחה.

חיים אישיים

• בישראל יתקיים שוויון זכויות ללא תלות בנטייה מינית.
• תותר אפשרות לקבורה בהתאם לרצון הנפטר לפני מותו.

מערכת החינוך

• הוספת לימודי מורשת יהודית וציונות לכל מערכות החינוך, כאשר כל זרם ילמד מקצועות אלו בהתאם לתפיסתו את היהדות, דתית, מסורתית או חילונית.
• החופש הגדול הוא החופש היחיד בשנת הלימודים שלא נקבע על פי הלוח העברי – ולכן תישקל אפשרות לשינוי לוח החופשות כך ששנת הלימודים תתחיל בא’ באלול. כך יתאפשר רצף לימודים משמעותי לפני תחילת החגים.

• רשויות יוכלו לקיים תחבורה ציבורית לפתוח מקומות מסחר בשבת.
• נישואין אזרחיים לצד הדתיים, הסדר שיפחית את החיכוך עם הממסד הדתי למי שמתגרש.
• תנאים לקיום אירועים בהפרדה – באופן שלא יכפו על אישה להיות בהפרדה כשאר היא לא מעוניינת (למשל באוטובוס).

• שמירה על מאפיינים יהודיים במרחב המשותף: כשרות, שבת כיום המנוחה הרשמי, לימודי יהדות במערכת החינוך.
• אפשרות לאירועים ציבוריים בהפרדה מגדרית למי שבוחר בכך בתנאים מסוימים ובהתאם לאופי הקהילה.
• גירושין ייערכו לפי ההלכה, על מנת לא לפצל את העם היהודי.

• איננו יכולים להרשות לעצמנו להמשיך ולחכות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני כדי לבנות כאן, במדינת ישראל, חיים של שותפות אזרחית ושייכות.
•  אין סתירה בין היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ומדינת הלאום של העם היהודי, ובין היותה של המדינה בית לכל המיעוטים החיים בה.
• החברה הערבית בישראל היא קבוצה אתנית מובחנת, בעלת חיבור עמוק ורגשי למקום הזה, ושורשים היסטוריים הנמשכים על פני דורות רבים. החברה הערבית איננה אורחת במדינה – אלא חלק בלתי נפרד ממנה.
• החוסן הלאומי של ישראל תלוי ביכולתה לבנות בסיס רחב של שותפות אזרחית-ישראלית על מנת לעמוד באתגרי הביטחון, הכלכלה והלכידות הפנימית.

• הוספת סעיף השיוויון לחוקי היסוד.
• שירות חובה לאזרחים הערבים – צבאי או אזרחי.
• מבצע חירום למלחמה בפשיעה המאורגנת.
• התמודדות עם משבר הדיור: יישום עקבי של חוקי התכנון והבנייה, השקעות בתשתיות, מעבר לבנייה רוויה (בניינים במקום בתים פרטיים). 
• הרחבת לימודי השפה הערבית בקרב הציבור היהודי.
• לימוד מעמיק של ההיסטוריה של מדינת ישראל ושל החברה הערבית בישראל.
• מפגשים ושיתופי פעולה אזרחיים, חינוכיים וכלכליים בין הקהילות.

• הכרה של החברה הערבית בכך שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי.
• ניתוק הקשר בין הסכסוך הישראלי-פלסטיני לבין השותפות עם האזרחים הערבים במדינת ישראל.
• שירות חובה לחברה הערבית – צעד של לקיחת אחריות ושותפות.

• תפיסה של שותפות במדינת ישראל.
• הכרה של יהודים, מימין ומשמאל, בזכותם של האזרחים הערבים לשוויון זכויות אישי וקבוצתי מלא.
• מחוייבות לאומית למאבק בפשיעה המאורגנת ולקידום התעסוקה ומשבר הדיור.