החוזה הישראלי

מדינה אחת, חוזה אחד. מעבר ממצב של "דילים" פוליטיים סקטוריאליים לחוזה אזרחי אחיד, בו כלל האזרחים שותפים למשימות הלאומיות.

• שמירת הזהות הקהילתית, לצד מחויבות לאומית. המדינה תאפשר אוטונומיה תרבותית ודתית (עיצוב תרבות וערכים), אך תפסיק את האוטונומיה האזרחית (ניהול נפרד של חובות וזכויות בתחומי חוק, כלכלה וחינוך).
• יש קשר בין חובות וזכויות. ייקבע קשר ישיר בין מילוי חובות אזרחיות (כמו שירות) לבין קבלת הטבות כלכליות ואישיות מהמדינה.
• קשר ישיר בין המדינה לאזרח. הפסקת התנהלות המדינה מול הנהגות מגזריות ושכבות תיווך, כך שהמדינה תיקח אחריות ישירה על אזרחיה.
• פעולות אקטיביות שיטמיעו תפיסת אזרחות. תודעת השותפות לא תיווצר יש מאין, וגם לא ניתן לחכות שתתרחש בתהליכים איטיים. לכן נשלב פעולות מעשיות שמטרתן לייצר תודעה אזרחית  מגיל צעיר.

שירות לכולם

• כל אזרח יחויב בשירות בגיל 18. כולם מתייצבים בבקו"ם – לצה"ל זכות סירוב ראשונה על המתגייסים.
• מי שלא ישרת בצה"ל, ישרת בשירות אזרחי חובה (כולל ערבים ונשים דתיות).
• יוקמו ישיבות הסדר ומסלולים מבצעיים מותאמים לחרדים, ולצד מנהלת חרדים ושירות אזרחי ממוקד בקהילה עבור ערבים. חרדים יוכלו לקבל דחיית שירות של עד שנתיים, לאחר ש"יתחיילו".
• 5% מהגברים במחזור הגיוס (מתוך המתגייסים בפועל) יוכרו כעילויים בתורה ויהיו במסלול עילויים.
• מניעת הטבות משמעותיות (הנחות במקרקעין, מעונות, ארנונה, רישיון לנשק) ממי שאינו משרת.
• הקמת גוף ממלכתי (בסגנון המל"ג) שיפקח על התשתית הניתנת ללימוד התורה ויבטיח חלוקה הוגנת ויעילה של משאבי התמיכה מהמדינה.
  

כלכלה: מתמרצים תעסוקה ומפסיקים תקצוב מגזרי

• משפחה תהיה זכאית להטבות והנחות – למשל סבסוד מעונות יום, הנחות בארנונה ובביטוח לאומי, סיוע בדיור – בתנאי ששני ההורים יוצאים לעבוד כמיטב יכולתם.
• קציבת זמן מוגבל במסגרתו אברכים זכאים להטבות והנחות (בדומה לסטודנט). אחרי פרק הזמן הזה – לא יקבלו הטבות המגיעות למי שעובד.
• החלפת קריטריונים מותאמים למגזרים בקריטריונים אוניברסליים ומתן עדיפות למשרתים.
• רוב הכספים הקואליציוניים יהיו חייבים להיות מוקצים לפי קריטריונים לא מגזריים, אלא לפי צרכים כלל-מגזריים (למשל לימודי מתמטיקה לילדים מעוטי יכולת).

חינוך: מתמרצים חינוך ממלכתי (להרחבה בצעדים הפדגוגיים, ראו מתווה אומת החינוך)

• התניית מימון ממשלתי ביישום תוכנית לימוד משותפת בהיקף של מחצית מתוכנית הלימודים, תוך התאמה תרבותית וליווי הצוותים.
• בחינת מעבר לתקצוב לפי תלמיד (ולא לפי מוסד).
• תיעדוף משאבים ומבנים לפתיחת ממ"חים והסרת חסמים.
  
• התניית תקציב ממשלתי בלימודי ליבה מלאים, ניהול חשבונאי תקין, הכשרת מורים ואיסור אפליה על בסיס מוצא.
  
• העברת הפיקוח על הרשתות החרדיות לרשות פיקוח ממלכתית.
• איסור מוחלט על קשר או זיקה בין מפלגות פוליטיות לרשתות החינוך.

מוסדות עולם התורה: המדינה לוקחת אחריות

• הקמת גוף ממלכתי בסגנון המל"ג שאחראי לפיקוח על התשתית הממלכתית הניתנת לעולם התורה: יפקח על הזכאים למסלול עילויים ועל הקצאת מלגות.
• עיגון בפקודות מטכ"ל של מסלולי שירות צבאי שיאפשרו ללמוד תורה לצד שירות משמעותי – למשל ישיבות הסדר, או ישיבות המשרתות על הגבולות הכוללות פעילות מבצעית לצד לימודים.